פסק-דין בתיק ע"א 37027-04-11

1. בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט אריאל ברגנר) בתא"מ 576/06, מיום 21.2.2011, אשר דחה את תביעת המערערת, עיריית שדרות, לדמי ארנונה, אותם לטענתה חייב לה המשיב, בגין החזקת נכס בתחומי העיר שדרות.

2. התביעה בבית משפט קמא הוגשה בסדר דין מהיר ובמסגרת כתב ההגנה הודה המשיב כי החזיק בנכס הרלבנטי, נשוא שומת הארנונה. כמו כן אישר כי קיבל לידיו הודעה מהמערערת לתשלום ארנונה, לתקופה של 13 חודשים (מיום 1.8.04 ועד 31.8.05), על סך של 46,933 ש"ח.  אולם, לטענת המשיב, המערערת התחייבה כי בעלי עסקים אשר יקימו עסקים בעיר שדרות יזכו להנחות והטבות בתשלום ארנונה כדלקמן: ב-6 החודשים הראשונים - פטור מלא, ב-6 חודשים לאחר מכן - הנחה בשיעור של 75% ולאחר מכן למשך שנתיים נוספות - הנחה בשיעור של 50%.

3. נכון עשה בית משפט קמא עת קבע כי מדובר בטענת הודאה והדחה המעבירה את הנטל להוכחתה אל כתפי הנתבע. אולם, בניגוד לקביעת בית משפט קמא, סבורה אנכי כי המשיב לא הרים את נטל ההוכחה ולא הוכיח כי אכן היה זכאי להנחות האמורות.

4. בית משפט קמא דחה את תביעת המערערת על בסיס הקביעה כי קיבל את גרסת המשיב שהובטחה לו הנחה מצד העירייה, גרסה אשר נתמכה בעדות אביו וכי המערערת לא השכילה להגיש כל ראיה נגדית סותרת הבטחה זו.

5. בית משפט קמא ראה בעדות היחידה שבאה מפי המערערת, באמצעות עובדת שלא עבדה אצל המערערת במועדים הרלבנטיים, כעדות בלתי רלבנטית ויצא בביקורת כנגד המערערת על כי לא השכילה להביא למתן עדות את דובר העירייה באותה עת או נציג אחר מטעם העירייה אשר יסתור את גרסת המשיב, לפיה הובטחו לו הנחות בתשלומי ארנונה אם יפתח עסק בעיר שדרות.

6. סבורה אנכי כי בקביעה זו שגה בית משפט קמא. הבטחה שלטונית של רשות מקומית למתן הנחה בדמי ארנונה, אם היתה, היתה חייבת להיות מעוגנת בכתובים והגוף היחידי המוסמך ליתן הנחות בתשלום ארנונה ומיסי עירייה הינו מליאת מועצת העיר והוועדות שמטעמה. לפיכך, כל אמירה בעל פה, גם אם נאמרה על ידי דובר העיריה, לאו הבטחה היא מאחר ואין הוא הגוף המוסמך ליתן פטור מארנונה.

7. לגופו של עניין, המערערת לא כפרה במסגרת העקרונית לה טען המשיב כי אכן הזמינה בעלי מפעלים לפתוח עסקים בתחומה, תוך הבטחה למתן הנחות, לאחר הגשת מסמכים מתאימים הנבדקים על ידי וועדה הבוחנת כל מקרה לגופו. אולם, המשיב לא הוכיח כי העסק אותו ניהל עונה על הקריטריונים למתן הנחה, במובן זה שהחזיק בנכס לניהול מפעל. המשיב גם לא הוכיח כי פנה בכתב אל המערערת בבקשה לקבלת ההנחות האמורות, ובהעדר כל מסמך בכתב המאשר כי מועצת העיר אישרה לו הנחה בתשלומי ארנונה, בדומה לאותו מסמך שהוצג בדבר אישור מועצת העיר ליתן הנחה בתשלומי ארנונה  למפעל דירתון בע"מ, יש לקבוע כי המשיב  לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

עדותה של נציגת המערערת נועדה  אך לאשר את נכונות תוכנו של המידע המצוי במאגרי המידע של העיריה בדבר יתרת חוב הארנונה וכן לאשר כי המשיב לא פנה בבקשה לקבלת פטור או הנחה מארנונה ובהתאם כי גם לא אושרה לו הנחה. על מידע המצוי בפנקסי המערערת די היה בעדותה של העדה אשר התיצבה ואין כל בסיס לקביעה כי יש לדחות עדותה מן הטעם כי לא עבדה בעיריה בזמנים הרלבנטים ועל כן לקבל התביעה. 

8. נטל ההוכחה הכבד, אשר רבץ על כתפי המשיב, לא הורם ועל כן לא נותר לי אלא לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולחייב את המשיב בסכום הארנונה לתשלום. אין באמור כדי לחסום את דרכם של הצדדים להגיע להבנות מחוץ לכותלי בית משפט וטוב שיעשו כן. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך כולל של 5,000 ש"ח.

ניתן היום,  י"ב שבט תשע"ב, 05 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: